This post is also available in: English (אנגלית)

טוב אז זה סוג של הפוסט הראשון שאני מנסה לרשם כיומן רוחני שיתופי, אז נזרום,  יצאתי לטיול עם הכלבה , בפארק הירקון בסביבות 12:30 , היה נעים יחסית לשעה רוח קרירה צל, עצים, אנשים, ילדים משחקים וציוצי ציפורים

שמתי לב שהראש רווי במחשבות ללא תועלת , אז בחרתי לנתק אותם קצת ולהסתובב ריק, יכולת שקיבלתי רק לאחרונה, ראיתי קבוצות מתרגלות איקידו, טאי צי וכו ועוד בחורה עושה יוגה
ואז התחלתי לחשוב שוב – רגע אם אני ללא מחשבות – השמחה הטבעית של האני יוצאת מבפנים – אז למה לתרגל תרגול פיזי כלשהו?

האם במצב כזה יש צורך? ואז מחשבה נוספת הגיעה ואמרה אם כבר צריך שהפנים ישפיע על החוץ אז כל תרגול יביא לזה שהאור שבפנים יתחיל להכנס לגוף החיצוני ויטהר אותו ויביא אותו לאיזון עם החלק הזה שמאיר. לכן חשוב דווקא לתרגל יותר

כן אני יודע דו שיח מוזר – פשוט חוויתי לאחרונה בדיוק את החוויות האלה של האני האמיתי – או האשליה שלו מי זה האני ולמה בעצם לעשות משהו חיצוני כדי להשפיע על האני? כשהוא בעצם הדבר היחידי שלא ממש משתנה ביקום הזה שזז כל הזמן, בכל מקרה נעזוב את זה…

– המשכתי ללכת ומצאתי עץ שממש משך אותי אני מכיר לפחות 7 סוגים של תרגולים רוחניים ומדיטציות עם עץ, אבל פשוט נמשכתי לעמוד מולו ולשים עלין את הידיים, באותו רגע הרגשתי כמה הגוף שלי מלא בחסימות – מועקה בחזה, כיווץ בגרון, חסימות אנרגטיות באיזור עמוד השדרה העליון ותחילת הצוואר.

ניסיתי להרפות , ואז קיבלתי הרגשה פעם ראשונה בחיים שלי מהעץ שיש בו משהו נקבי, בפנים כמו ישות נשית מאוד וההרגשה היתה פשוט להרשות לעצמי להרפות פנימה,

ככל ששחררתי את הראש חוויתי הצצות של הרגשה של העץ את השורשים , ואת הענפים,את השמיים מעל. עברתי לחבק את העץ – לא ממש עיניין אותי מה חושבים עלי העוברים ושבים ואז חוויתי שחרוור במועקה שהיתה בחזה.

התישבתי עם הגב אל העץ למדיטציה – ושוב קיבלתי כמו הזמנה מזו שבתוך העץ פשוט להרפות פנימה , אז פשוט הרפיתי נשארתי בלי מחשבות אבל עדיין נשאר זה שמודע שהוא ללא מחשבות וחווה את העץ, ניסיתי לשחרר גם אותו ואז עברתי כמו למצב של חלום – מעין ציפה על ענן – ושוב שמתי לב שאני בחוץ ושזה שמודע לעץ קיים ושוב שחררתי – או ניסיתי לשחרר אותו ושוב נעלמתי פנימה.

אחרי כמה פעמים כאילו יצאתי ממצב שינה אבל זה לא היתה שינה הרגשתי ממש נעים בגוף ורגוע, כאב גב שהיה לי נעלם וההרגשה היתה ממש טובה ונעימה  – ואין לי למה להקביל את החוויה זה לא כמו אחרי יוגה, או מדיטציה רגילה או טיפול, ניסיתי שוב להרפות ולהכנס פנימה אבל קיבלתי כמו דחיפה החוצה ומסר שזהו. אז קמתי אמרתי תודה לעץ והלכתי – זה היה וואו, נראה שאנסה עוד פעם בהזדמנות עם העץ המסויים הזה אם הוא. או היא יסכימו.